עברית

בפרשת השבוע אנו מוצאים את השידוך והנישואין הראשונים המתוארים בתורה – נישואי יצחק ורבקה.. הנה לפנכם מבט היהדות על הנישואים וכל מה שצריך לדעת על חופה כדת משה וישראל • מה זה כתובה? למה נותנים טבעת? מה מברכים על הטלית? איך שוברים את הכוס? • חתונה יהודית

ברגע שמתחילים להתכופף ולהיכנע ללחץ החיצוני, ההתמוטטות הכללית היא רק שאלה של זמן. סכר יכול לעמוד מול לחץ אדיר של מים כל עוד הוא שלם ובלתי-פרוץ. ברגע שנוצרת בו הפרצה הקטנה ביותר, הוא עתיד להיסחף כולו בזרמי המים. לצערנו נוכחנו שוב ושוב בתולדות עם-ישראל כמה מהירה היא הקריסה הכללית שבאה בעקבות הנטייה לפשרות והכניעה ללחצי הסביבה..

בזמן השינה "נרדם" גם המוח עם השכל, אולם נשאר ער מעין "צל" של מוח – כח הדמיון המסוגל לתעתע באדם ולהציג לו מחזות פנטסטיים,.הדמיון מציג בפני החולם תמונות ואירועים, הנראים בשעת החלום ברורים וחדים העושים רושם של מציאות אמיתית, אך כאשר מתעורר האדם, מיד הוא עומד על כך עד כמה טיפשי ודמיוני היה החלום שחלם. מה פשר החלומות?

כשהרבי מליובאוויטש החל, בשלהי שנת תשל"ג (1973), להכין את הציבור למצב חירום ודאג לכנס רבבות ילדים יהודים בארץ ובעולם לתפילה משותפת ועשיית מעשים טובים – איש לא חשב על התרחיש הגרוע מכל: התקפת פתע משולבת על ארץ ישראל משני צדדיה ונפילת אלפי לוחמים יהודים בלחימה על הגנת ארץ ישראל ועם ישראל.

אשתי אוהבת לארח, (לפחות כך היא טוענת). לי לעומת זאת קשה מאוד כשאנחנו מארחים… מה עושים? אשמח לעצתך בעניין…

במסגרת שירות המילואים שלו ברבנות הצבאית, הוטלה על השליח הרב פיני מרטון המשימה הקדושה והקשה לזהות את הקדושים הי"ד. הוא ראה במו עיניו את השואה האכזרית שביצעו חיות האדם | בסרטון מיוחד הוא משתף מעומק לבו בדברי אמונה וחיזוק מרגשים ונוגעים לכל אחד ואחת מאתנו

בזמנים קשים נוצרת תחושת אי וודאות שהיא פתח לפחדים וחששות ולהרגשה של חיים בתוך רעידת אדמה. כיצד נחוש ביטחון ויציבות בזמנים כאלו? הכלל הגדול הוא שלא האירועים הם אלו ששוברים אותנו, אלא רמת החוסן והיציבות הפנימית שלנו שאינה מספיק חזקה וכדי לבנות יציבות אנחנו חייבים לדעת מי אנחנו באמת. • על סוד היציבות בזמני קושי בשיעורו השבועי של הרב אקריש לפרשת לך לך.

ככל שההחלטות הן מעשיות ואכן מתבצעות בפועל – הן מביאות סיוע רב ושיפור במצב.. • מכתב מהרבי מליובאוויטש בקשר לחלק האישי של כל יהודי בסיוע להגן על בטחון העם היהודי

בימי הקיץ הלוהטים, הזדמנה שיירה שכזו, מחברון לירושלים, רק לעיתים נדירות, ואילו למשולם ולחבורתו לא היתה סבלנות לחכות והם החליטו לצאת לדרך לבדם..

היה לו "מבול" של דברים לעשות… למדוד, להקציע, לדפוק מסמרים, לזפת, להכניס בעלי-חיים לתיבה לדאוג להאכילם… אז מה לו להתערב בחיי-הזולת? הוא טיפוס ש"ממלא ת'פקודה כשורה". אחריו – המבול!!