חותנו של משה, יתרו, עבד על כל סוגי העבודה זרה באותה תקופה, שומע על הנסים שקרו לעם ישראל ומחליט להצטרף, על איזה נסים שמע יתרו? אומר רש"י "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק" מה מיוחד בניסים אלו שנתנו ליתרו את הכוח למהלך הגדול שלו?ומה בעצם אנחנו לומדים מכך?
במקורות דברי ימי ישראל נמשל היהודי לעץ : "כי האדם עץ השדה", היינו, שפעולותיו הרוחניות דומות להפליא לאילן..
אי-אפשר להיות שלם בתורה ובמצוות בלי להיות שלם גם בהתנהגות האנושית. זה כלי-מבחן שצריך לעמוד לנגד עיניו של כל פרט ושל חברה.
הגעתי לבית-הכנסת הזה, שמתפלליו דוברי יידיש, ומצאתי חן בעיניהם. "באתי אל הרבי ושאלתי אם לקבל את ההצעה. השיב הרבי: ’בית-הכנסת הוא בית-הכנסת, אבל השמש איננו מוצא חן בעיני’..
התנועה הקטנה הייתה שבורה ורצוצה, אבל לרגע לא נעצרה. הם ידעו שלרבי יש חתן מתאים. הם גם ידעו שהוא מסרב בכל תוקף לקבל על עצמו את נשיאות התנועה, אבל הם היו נחושים..
השבוע נכנסו לחודש שבט המסמל בשמו את ראשי התיבות שנתבשר בשורות טובות. אמן. על חודש שבט משמעותו ומאורעותיו…
העם היהודי קם ועומד על האמונה ברבי ובצדיק. הרבי הראשון היה משה רבנו שהנהיג את בני-ישראל, הוציאם ממצרים, חולל את ניסי ה', דאג לכל צרכיהם הרוחניים והגשמיים.. אולם עיקר תפקידו בא לידי ביטוי בדבריו – "אנוכי עומד בין ה' וביניכם בעת ההיא, להגיד לכם את דבר ה'". הוא העומד בין עם-ישראל ובין הקב"ה..
קיים פיתוי רב באימוץ החשיבה של אי יכולת הבחירה.. היא מתירה את הכבלים המוסריים והערכיים. אך ההבנה שהאדם אינו אוסף מוטציות אבולוציוניות, אלא בעל 'סים' מיוחד ומשודרג, 'בצלם אלוקים ברא את האדם' מותירה בידינו את ההגה..
השיעבוד הגדול עליו אנו קוראים בפרשת השבוע בו השתעבדו עם ישראל במצרים, וכפי שהתורה מתארת שהיה "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". והשאלה היא: הרי עשיית הלבנים הייתה חלק ובכלל "כל עבודה בשדה" ולמה זה התורה כותבת זאת בנפרד?
ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש?