יהודי עשיר נכנס פעם אל המגיד ממעזריטש, שאל אותו הרבי מה אתה נוהג לאכול כל יום? התפאר העשיר "אני נוהג להסתגף ולהתנזר מהעולם, אני אוכל בדיוק כמו העני, פת במלח ומים במשורה" אמר לו המגיד "זה לא בסדר עליך לאכול בשר טוב ולשתות מי דבש כדרך העשירים" תמהו התלמידים, מה רע במנהג של העשיר שלא להתפנק מדי בתענוגות העולם? הסביר להם הרבי "אם העשיר יאכל בשר וישתה מי דבש ייתן לעני לפחות פת במלח אך אם הוא יאכל פת במלח ייתן לעני לאכול אבנים…"
בפרשתנו פרשת ראה אנו רואים איך משה נותן לעם ישראל כלים לביטול האנוכיות המושרשת כל כך בלבו של האדם, הוא מתחיל עם המצווה של מעשר שני אותו נוהגים לתת בשנה הראשונה והשניה, מעשר זה נאכל על ידי הבעלים אבל חובה להעלותו לירושלים ולאכלו שם מה שנותן הרגשה שאין לנו בעלות על הכסף שלנו,
מכאן ממשיכה התורה במצוות מעשר עני בשנה השלישית חובה לתת עשר אחוז מהיבול לעני שזה כבר שלב נוסף וקשה יותר, עלי לתת מפירות שעבדתי עליהם קשה לאדם שלא עשה כלום למעני,
בהמשך באה מצווה שעוד יותר לא מתקבלת על הדעת והיא מצות שמיטת כספים, ההלכה היא שאדם שהלווה לחברו כסף, כאשר מגיעה שנת השמיטה יש שמיטה לכספים ובמילים אחרות חנינה לבעלי חובות, והתורה מצווה שגם סמוך לשנת השמיטה לא יאמר אדם אינני יכול להלוות מכיוון שאני מסכן את כספי שמא לא יוחזר לי ומחובתו להלוות אם יש ביכולתו.
ומכאן הדרך פתוחה לקפיצה הכי גבוהה למצוות הצדקה בכלל עליה אומרת התורה פתוח תפתח את ידך, בניגוד להלוואה שברוב המקרים חוזרת לבעליה הרי שבנתינה זו מחובתו לתת בידיעה ברורה שאינו מקבל שום החזר.
במילים "פתוח תפתח את ידך"התורה אומרת לנו שבעצם מי שמקבל הכי הרבה מהנתינה זה דווקא הנותן אם תפתח פעם אחת תתאהב במצווה ובהמשך ידך תיפתח מעצמה ויהיה לך קל יותר לתת.
יהי רצון שנזכה להיות מורגלים בנתינה, להיות תמיד בצד הנותן ולא נצטרך לידי מתנת בשר ודם… כי אם לידך המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.
