Opposite Marshiangdy hotel

(Close to Vishaly hotel), Thamel, Kathmandu,

איך מגיעים לאהבת-ישראל אמיתית

הכוח האמיתי מצוי בידי אנשים מן-השורה. ההשפעה שיש לשיחה קלה בין איש לרעהו, להתנהגות בכביש, באוטובוס, ברחוב, במקום-העבודה, בבית-הכנסת - כל אלה וכיוצא בהם קובעים את איכות החיים בארץ הרבה יותר מהאווירה הכללית ברחוב.

מה עוד אפשר לומר על מה שכבר נאמר…

על משקל אימרה ידועה אפשר לומר, כי הכול מדברים על אהבת-ישראל אבל איש אינו עושה דבר כדי להביאה. למען הדיוק, יש אמנם מי שעושים באמת ובכנות כדי להשכין שלום ואהבת- ישראל בתוכנו, אבל התחושה הכללית היא, שמדברים ומדברים, ועדיין חסר הרבה-הרבה בנושא כה חשוב זה.

אנו חיים במצב לא קל, שמזמין מטבעו מרירות ויוצר מתיחויות ומשקעים. זה מה שנגזר עלינו, ככל הנראה. אלה מאפייניה של תקופתנו, תקופת 'עקבתא דמשיחא'. אבל נוסף על כך שכיהודים, יודעים אנו יפה כי גם גזירות מלמעלה אפשר להעביר, ודאי שאין כל צורך וכל סיבה להחריף במו-ידינו את הבעיות הקיימות.

לא משנה מי צודק

כשאנו מהרהרים בינינו לבין עצמנו, מהי הסיבה לכך שיותר ויותר אנשים בארץ מתבטאים בצורה שלילית על אופי החיים כאן, אנו יכולים למנות סיבות שקשורות באבדן האמונה והערכים בקרב ציבורים מסויימים, וסיבות נוספות, אבל ודאי שגם ההתייחסות האנושית, בין אדם לחברו, הינה אחד הגורמים לכך.

לא, איננו סבורים שהמציאות הינה קודרת בתחום זה. איננו חשים ש"איש את רעהו חיים בלעו". יש די והותר מעשים יפים ומופלאים של חסד ואהבת-ישראל, אף כי אין מדווחים עליהם. יש בארצנו חמימות אנושית, דאגה, איכפתיות. יש נכונות עצומה לתרום ולעזור. פועלות בקירבנו אלפי אגודות התנדבותיות שעושות דברים נפלאים. ובכל-זאת, הוויכוחים, המחלוקות, הטונים הגבוהים, הנימה הבוטה – אלה דברים שמקלקלים את השורה.

האזינו ליומני-החדשות. שימו לב איך מנסים אחדים מהמראיינים, בכל עורמתם ותיחכומם, להוציא מפי מרואייניהם דברים בגנות עמיתים או יריבים. ואיזו קורת-רוח נשמעת בקולם כאשר הם מצליחים להוציא את המשפט המיוחל! אז מתחילה החגיגה האמיתית. הופכים את האמירה לכותרת, חוזרים עליה במהדורות החדשות, ממהרים להשיג תגובה הולמת. יש עבודה, חבר'ה, שמח במדינה…

והתקשורת הינה רק פן אחד – אף-כי קולני ורב-עוצמה – במערכת זו שהורסת כל חלקה טובה. שותפים לדבר-עבירה זה הם כל אותם מנהיגי-ציבור, עסקנים ובעלי-השפעה שאינם מבינים, כי גם מהלומה ביריב, מרעידה בסופו של דבר את הספינה המשותפת. כך ניבע סדק ועוד סדק בבית המשותף, וכשיום אחד נתעורר – באמת לא יהיה זה חשוב מי היה צודק ומי התחיל.

היה כדאי

ואולי מעל הכול – הכוח האמיתי מצוי בידי אנשים מן-השורה, כמוך, כמוני. ספק אם אנו מודעים למידת ההשפעה שיש לשיחה קלה בין איש לרעהו, להתנהגות בכביש, באוטובוס, ברחוב, במקום-העבודה, בבית-הכנסת. בהחלט ייתכן, שהדברים הקטנים האלה קובעים את איכות החיים בארץ הרבה יותר ממה שעושים ה'מנהיגים' וממה שאומרים וכותבים כלי- התקשורת.

אין כאן עניין של הטפת מוסר. זהו ניסיון להתעורר יחדיו, לחשוב כל יום: מה עשיתי כדי שתהיה יותר אחדות ואהבת-ישראל בסביבתי! מה עשיתי כדי לקרב לבבות וכדי שנחוש כולנו כי הננו בנים לאותו עם; כי אנו אחים, נשמה אחת!

כן, המפתח בידינו. אהבת-ישראל נבנית על-ידי אין-ספור מעשים יום-יומיים של דאגה איש לשלום רעהו, של לימוד זכות על אדם מישראל, של מעשים קטנים אך גדולים בתחום זה של בין אדם לחברו. ואם אתה הקורא, הצלחת לקרוא עוד רשימה על הנושא ה'נדוש' וה'משעמם' של אהבת-ישראל, והחלטת בעקבות זאת לעשות עוד מעשה קטן אחד – היה כדאי, באמת היה כדאי, לכתוב רשימה זו…

התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות

מערכת האתר

השאירו תגובה