מדי שנה בשנה, לקראת חג-הפסח, מתפרסמות הידיעות על הסדרים הענקיים שעורכים שלוחי חב"ד בעבור המטיילים הישראלים ברחבי העולם. זו נהפכה לתופעה חסרת-תקדים, שמקיפה מדי שנה בשנה עשרות-אלפי יהודים. המספרים גדלים משנה לשנה, ובמקומות רבים מתקבצים לסדרים הללו אלף, אלף וחמש-מאות ואף אלפיים יהודים.
פעמים רבות נשאלים שלוחי חב"ד איך הם מצליחים למשוך המונים רבים כל-כך, שרובם ככולם נטולי רקע דתי. איך זה שפתאום נופלות כל המחיצות המבדילות בין הקבוצות והציבורים כאן בארץ, והכול מתקבצים יחדיו וחוגגים את החג כמשפחה אחת?
התשובה היא – הרבי מליובאוויטש. הוא לימד את הסוד איך למצוא את הנתיב לליבו של כל יהודי. כל שליח חב"ד הוא מעין השתקפות של האהבה הגדולה שקרנה מהרבי לכל יהודי באשר הוא. כשאוהבים יהודים, הם אכן מחזירים אהבה.
גם אתה תיגאל
בחג-הפסח עלינו להעביר את המסר של החג לכל ארבעת הבנים. אחד מהם הוא הבן הרשע, המתריס: "מה העבודה הזאת לכם". הוא מוציא את עצמו מן הכלל – "לכם ולא לו". התשובה הניתנת לו בהגדה מתפרשת בפשטות כאמירה קשה – "אילו היה שם, לא היה נגאל".
אבל הרבי, בגישתו השופעת אהבה לכל יהודי, מביע תמיהה על תשובה זו, שעלולה לדחות את הבן הרשע אל מחוץ למחנה. הרבי מעניק משמעות אחרת לאמירה הזאת: "אילו היה שם, לא היה נגאל" – רק במצרים עמדה לפניו האפשרות להישאר בגלות וללכת לאבדון, אבל עכשיו אין האפשרות הזאת קיימת. ובמילים אחרות, אנחנו אומרים לו: בן יקר, גם אתה יהודי, לא תוכל להתנתק מיהדותך, אינך יכול להוציא את עצמך מן הכלל. בוא אפוא והיֵה חלק מההוויה היהודית.
ובאמת, זה ההבדל בין גאולת מצרים לגאולה הקרובה לבוא. בגאולת מצרים, מי שלא רצה להיגאל, אבד. אבל בגאולה הקרובה, לא יישאר אפילו יהודי אחד בגלות. הקב"ה הבטיח: "לא יידח ממנו נידח". הוא יאחז בידו של כל יהודי ויגאלנו, כמו שנאמר: "ואתם תלוקטו לאחד-אחד בני-ישראל".
יום זכאי
יום ראשון הבא, י"א בניסן, הוא היום שבו לפני מאה ושבע שנים, ירדה לעולם נשמתו הקדושה של הרבי, ואנו זכינו לאורו הגדול. זה אפוא יום זכאי, יום שמחה והתעוררות, יום-הודיה לקב"ה. זה יום שבו ראוי לכל אחד ואחד לעורר את הזיכרון על המגע האישי שהיה לו עם הרבי, ולהתחזק בלימוד תורתו ובהליכה באורחותיו.
דורנו, שזכה לאורו הגדול של הרבי, שנהנה מאור תורתו, מעצותיו הקולעות, מהדרכתו המדוייקת, משפע ברכותיו ומהנהגתו הכבירה, ראוי לו להודות לה' על ששתל בתוכנו נשמה כבירה זו. זה יום להגברת אהבת-ישראל, להפצת היהדות, לזיכוי הרבים במצוות, ובעיקר – להתחזקות במשאת-נפשו העיקרית של הרבי – ציפייה לגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
חג כשר ושמח, חג של חירות אמיתית.