ידוע שהגאולה מגלות האחרון שונה מכל שאר הגאולות שלפני זה, שאפילו יהודי אחד לא ישאר בגלות, וממילא, כל זמן שעדין יש יהודי אחד שנמצא בגלות, מתעכבת הגאולה של כלל ישראל. כלומר, כלל ישראל עומד וממתין לגאולתו של היהודי האחרון!
ופשיטא (= ופשוט) שאין הכוונה שעומדים וממתינים מבלי לעשות מאומה… שהרי לא זוהי הדרך שממתינים לדבר שחפצים ומשתוקקים ביותר שיבוא בהקדם הכי אפשרי; "לישועתך קוינו כל היום" פרושו – שעושים ככל האפשרי כדי למהר ולקרב את הגאולה!…
ומהדרכים לזה – על-ידי זה שפועלים את גאולתו הפרטית של יהודי זה שהיה במעמד ומצב ד"תינוק שנשבה" (= מושג הלכתי שפירושו: יהודי שלא הייתה לו ההזדמנות ללמוד את עקרונות היהדות ואת פרטי ההלכות, ומשום כך אין מחייבים אותו מבחינה הלכתית על מעשיו), שיתקרב אף הוא ליהדות, תורה ומצוות.
(שבת פרשת ויחי תשמ"ו, 'תורת מנחם התוועדויות' תשמ"ו כרך ב עמ' 315-316 – בלתי מוגה)
