בניין אב

יש בתים רבים בהם מתקיימת האמרה 'משנכנס אב ממעטין בשמחה'… ואין הדבר נכתב רק לתפארת המליצה. מדי רבים הם התופסים את תפקיד ומעמד אב הבית כדבר המחייב הרצנת פנים והקשחת עמדות. כל דבר הנע בבית ללא אישור או תכנון מפורט, אחת דינו מצד האב לשלילת זהות ועד להכחדה מוחלטת. אין הדבר חורג כלל מספר החוקים הבלתי כתוב של הבית שהינו כאמור 'בניין אב'.

מדיניות הקשחת העמדות הינה במרבית המקרים חלק מתפיסת העולם הגברי המגיע לידי ביטוי באדנות יתר. אלא שלא תמיד ניתנים כל מאווייו של גבר עול ימים זה – להנחלת מכלול שאיפותיו, להשלטת דעות במרחבי ממלכתו – למילוי, עד שהוא מוצא בקעה להתגדר בה: הוא זה המכתיב קו בחינוך הילדים והוא מבטיח ראשית לעצמו, ועל ידי כך אף לזוגתו, כי כאן בביתם לא יהיה ג'ונגל כמו בבית הוריה, כאן יהיה סדר, כאן המשמעת תשלוט בכל העשייה הביתית ובכל מחיר.

ראשיתה של גישה שתלטנית זו מצויה בימי טרום הקמת התא המשפחתי המורחב, עוד בעת קרימת העור והגידים שלהם כזוג, כבר אז, לו היו מחדדים חושים, ניתן היה להאזין להלמות הלב של הגישה המיוחדת הבאה לשלול כל דבר שבמורשת בית ההורים. שהרי האדנות ניתנה רק לצעירים והם ורק הם מביני דבר בחכמת ניהול חיי משפחה. ואילו בבית זקני השושלת המשפחתית שוררת אנדרלמוסיה מוחלטת בכל הקשור בהעברת הוראות והנחיות. לכן הוא ניצב בגאון על משמרתו למען לא תימשך לה עוד דור שושלת ההזנחה.

ובעת עומדו על משמרתו אין נעלמת מעינו הפקוחה אף לא נקודת התנהגות שולית אחת, את הכול הוא מתקן. עולמם של בני הבית מצוי במרכזו של עולם התיקון ועד כדי כך שקוע הוא בתיקון עולמם של בני הבית, עד שאין הוא נותן אל לבו ומעינו נעלם מראה הסדקים ההולכים ומתרחבים בחומת הבית. בני ביתו נאנקים תחת עולו ואין מי שיהין להעיר ולומר לו דבר.

קול ההזעקה הראשון הפורץ אל מרחבי המודעות שלו, מגיע בדמותו של ילד מילדיו שכשל כח הסבל שלו ואין הוא הולך עוד בתלם ומעיז מתוך רצון חיים לא להמשיך את מנגינת הנאמנות לצווי הבית וחומק לו בלאט אל מחוץ לשורות המשמעת. כל הגערות אינן פועלות, ההתראות אינן מועילות וכל אמצעיו של אדון הבית מתמוססים אל מול רצון חייו של הבן, הנודד אל מרחבי ארצות החיים.

כאן מתעורר לו האב ממרוץ חייו ומבט של תמיהה מתפשט על פניו: "הייתכן כך לגמול לאב מסור כמוני ?! שנים שאני מוסר את כל מהותי למען הבית וכך יאה להשיב לי?". כה עמוק שרוי הוא בתפיסת עולמו השגויה עד שאין הוא מחפש כלל מהי סיבת העשייה הבלתי רגילה, אין הוא מנסה לעמוד מול מראת חייו ולהפנים את המסר כי הוא בלבד מקור כל המתחולל סביבו.

השקט עדיין נשמר, אולם אל לב המפקד שאותות הזמן והאירועים נותנים בו את אותותיהם, מחלחלת התודעה כי אולי בכל זאת משהו אינו כשורה ועדיין אין הוא מכליל את עצמו בכלל מחוללי המחדל. הוא ממהר להטיח בפני זוגתו כי לו היו מחנכים אותה כראוי בבית הוריה יתכן וכל עגמת הנפש הייתה נמנעת מהם…

עם גבור החריקות ובהיוותרו לבדו במערכה ותוך כדי אנחה כבדה מחלחלת אל מוחו התובנה כי אב בונה ואב הורס וכל מעשיך בספר נכתבים , צא וראה כוחו של בניין אב…