אין יהודי תקוע

אני תולה עיני מבעד לחלון. מרחוק מתנשא הרכס הגבוה בכדור הארץ. שבעים פסגות של הרי הימלאיה. על הרכס הרביעי בגודלו נמצא בנג'מין סיגר. כבר חמש שנים. יהודי. תקוע.

ג'יי סיגר נולד בשכונה יהודית בלוס אנג'לס למשפחה מסורתית. הילד הגדול במשפחה. מתחתיו יש עוד שני אחים: ריץ' ומתיתיהו. מאז ומתמיד היה הפעלתן מבין כולם. שימש לאחיו הקטנים פה, עמד על שלו ושלהם. כשמישהו רק העיז להרע לאחד מהם הוא סוכך וגונן עליו בחירוף נפש. גם כשעשה זאת היה החיוך הגדול תלוי על פניו העגולות. הוא השכיל לפעול בחן ובנועם. ג'יי היה ילד שכולם אהבו לאהוב.

ככל שגדל יצר ההרפתקנות שלו הלך וגדל גם כן. נפשו השתוקקה אל מרחביו של הטבע. ריאותיו ביקשו לנשום אויר הרים. לעיתים תכופות היה נעלם לימים ארוכים ושב כשהאור בעיניו החומות. משפחתו וחבריו התרגלו זה מכבר לאופי המיוחד שלו וחדלו לשאול אותו לפשר מעשיו ומסעותיו. השנים חלפו. אחיו הקטנים כבר גדלו והקימו משפחה. ג'יי עדיין לא. רכב על גמלים במדבריות אפריקה, טיפס על הרים בפקיסטן, שייט לאורך האוקינוס האטלנטי. נפשו לא ידעה מנוח.

כשהחל לדבר על מסע אל האוורסט, חשבו החברים כי מדובר בעוד שגעון חולף. כשרכש ספרים והחל לחקור באופן יסודי את הנושא, הבינו שנחושה דעתו לכבוש את פסגת ההר הגבוה בעולם.

ארבע שנים לאחר מכן יצר קשר עם חבורה של מטפסים מקזחסטן והחלום הגדול נראה עומד להתגשם סוף סוף. הם נפגשו בשדה התעופה של קטמנדו. שהו מספר ימים בעיר. רכשו ציוד מטפסים מקצועי. לאחר התחבטויות הקשורות למזג האויר, החליטו שיעד הכיבוש שלהם יהיה הר המאקאלו – ההר הרביעי בגודלו בעולם, 8,470 מטר גובהו. הוא נמצא באיזור המזרחי של האוורסט.

מעבר לאתגר הטיפוס, הר המאקאלו עובר למעשה בגבול נפאל. הגבול הנמצא בין נפאל לחבל ארץ הסיקים בהודו הוא אחד המראות המרהיבים שיש.

הטיפוס עצמו קשה ומפרך. שישים ימים של עליות מפרכות ושוחקות ברכיים, כוויות קור בפנים ובגוף, שלג כבד בלילות ורוח אכזרית בימים. התנאים הם קשים מנשוא אבל לג'יי יש חיוך גדול על הפנים. קודם שנפרד מריץ' אחיו, דחף לו הלה ספר תהילים קטן לתוך הכיס. ג'יי הניד בראשו וצחק צחוק גדול אך כעת כשהוא תלוי בין שמיים וארץ, הוא מוציא את הספר מהכיס, מחזיק אותו בידו הימנית. מרגיש בטוח יותר. זוכר את סבא שלו ממלמל פסוקים מהספר העתיק. כילד, אהב להאזין למנגינה. היה תמיד משהו מסתורי באופן בו התנגנו המילים.

כשמגיע היום הגדול, ג'יי ושאר חברי הקבוצה, לא יודעים את נפשם מרוב התרגשות. הרגע לו ציפו זה שנים עוד להתרחש היום. עוד רגע קט והם כובשים את ההר.

ג'יי עומד על הפסגה. פניו חבולות, גופו חבוט ושרוט, כוויות קור מקשטות את ידיו אבל אנחנו הרי יודעים שכשחלום חיים מתגשם לך מול העיניים, כל הסבל והכאב שהיו לך אי פעם, נמסים כמו הקרח.

כעת הוא מאושר. אושר אמיתי כמותו לא חש מימיו. מניף ידיים השמימה ופורץ בשאגה אדירה. הרוח משתוללת ומכה בפניהם. על ראש ההר אפשר להשאר רק שבע דקות, שלא תיקח אותך הרוח. הקבוצה מתחילה לרדת. ככה זה. שישים ימים אתה שואף להגיע אל הפסגה ותוך כמה רגעים אתה מוכרח לרדת ממנה. מליוני אנשים בעולם שואפים להגשים חלום של שבע דקות. הירידות תלולות וקשות אבל הרגליים של ג'יי שרות שיר הלל. האנדרנלין בגופו משתולל. הוא נעצר לפתע. משהו השתבש.

הרגל השמאלית שלו נתקעה בסלע כבד. הוא שוקל אם לקרוא לעזרה מאחד החברים סביבו, אבל מחליט לפתור את הענין בעצמו. הוא ישחרר אותה. למה להפריע?! ג'יי מכופף את ברכיו, רוכן לעבר הנעל מנער אותה מן הרגל. מהמאמץ, משתחררת אחיזת ידו ממקל ההליכה והוא מאבד שליטה. הראש שלו נופל ראשון. הגוף מיד בעקבותיו. זעקתו המרה קורעת את היקום, מרעידה את מיתרי הבריאה. ג'יי שורט בציפורניו את האויר סביבו אך הנפילה חזקה ממנו. הוא מתגלגל שלוש מאות מטר למטה. שלוש מאות מטר של יאוש. שלוש מאות מטר של אובדן. שלוש מאות מטר של סוף.

שבוע לאחר מכן מטלפן אלינו האח הקטן, ריץ' סיגר בן השלושים וחמש. בתחילה קשה היה לנו להבין את הנאמר. היבבות הקטועות שברו את קולו. הקבוצה לא הצליחה לרדת ולחלץ את הגופה התקועה בין הסלעים הכבדים. ירדו שחוחים ואבלים. הקסם של ג'יי נגע גם בהם. חיבבו אותו מאוד.

אנחנו היהודים הקרובים ביותר לאיזור בוכה לנו ריץ' ומבקש שנארגן משלחת מקצועית של מטפסי הרים מקומים. אז ארגנו. שבע משלחות יצאו מאז. חזרו כלעומת שבאו. המקום אליו נפל ג'יי מסובך מאין כמוהו. מלא בסלעים השוקלים טון ובסופות שלגים משתוללות.

מידי כמה חודשים מתקשר אלינו ריץ'. הקול שלו שקט ומתוח. מאז אבד להם ג'יי הוא הפך לצל אדם. מתהפך על משכבו בלילות, בוכה בחשאי בימים. את אחיו הוא מבקש… אנו משתדלים שלא לזנוח את הנושא. מתייעצים את מומחים ידועי שם. משרטטים תוכניות. מבקשים עיצות. כל כך רוצים שיחלצו אותו משם.

מיד בתחילת עונת הטיפוסים הבאה, כשמזג האויר יתיצב, נוציא משלחת חדשה שתחפש את ג'יי. מקוים שנצליח סוף סוף להביא את גופתו לקבר ישראל. כי אין זה משנה אם נשמה באפו או אם לאו, יהודי לא נשאר בודד גם כשהוא תקוע בין סלעים. גם כשהוא תלוי בגובה 8,170 מטר.

בכל פעם שאנו מביטים אל ההרים. אנו חושבים עליו, על ג'יי סיגר.

יהודי בן ארבעים ואחת מלוס אנג'לס.

קרני השמש הגבוהות נוחתות ברכות על השלג הלבן. מאירות את הפסגה.

אורך הרכס הוא עצום. אלפיים חמש מאות קילומטרים של עוצמה.

הצד המזרחי שלו מואר. זורח. הטמפרטורה בהר המאקאלו כבר כמה שנים גבוהה יותר מהטמפטורה בשאר ההרים. מטפסי הרים שואלים הכיצד?! חוקרים בעלי שם בודקים את התופעה, אף לא אחד עמד על פשרה.

לנו ברור היטב כי אותה קרן אור הזורחת על ההר, נמצאת שם אך ורק בשביל אותו יהודי. מחממת את עורו. מפשירה את גופו.

כל עוד הוא שם – היא תזרח, תאיר, תנחם. תחמם.

היא עוד תראה לו, לג'יי- יהודה סיגר שלנו, שאין יהודי בודד. אין יהודי תקוע