סלעים מושלכים על הדרך, ריח אבק שריפה באויר. צמיגים בוערים וחרוכים מוטלים על הכביש הסדוק. העשן הסמיך צובע בשחור את השמיים. חיילים טרוטי עינים חמושים בתת מקלע משרכים את רגלם מהפגנת זעם אחת למשניה. שעטות נמרצות מותירות אחריהן אבק דרכים שחרחר.
דגלי המהפיכה האדומים מתנוססים בידיהם הקמוצות לאגרופים של העם המתקומם נגד המלך וסממאות מופרחות לכל עבר. אוזן אדם מתקשה להבין את הנאמר, הלהט בולע את המילים, כך מסתבר.
זוהי שגרת ימינו בשלושת השבועות האחרונים.
הכל סגור ומסוגר. התסכול הרים ראשו והשלווה קיפלה זנב, בחרה מן הסתם לעבור אל מאחורי שער מוגף, לבנין הלבנים האדום בו ישובים כעת על הספות כתף אל כתף הישראלים הרבים ומעבירים את הזמן בנעימים.
אנו מגיסים את כל המאמצים כך שכל השירותים של בית חב"ד למטייל יפעלו כסידרם עד כמה שניתן.
מסעדת "גלאטמנדו" המספקת מזון כשר לגוף ולנשמה, מתקימת חרף כל הסיכוים. את הירקות אנו משיגים בדרך לא דרך. השוחד שהגנבנו לידיו של הירקן עב הכרס משכנע אותו לחמוק אל בית חב"ד עם התכולה, המחירים האמירו לאין שיעור.
לפועלים המקומים שלנו אסור להם להסתובב ברחובות. עלינו לארגן להם בית חלופי במתחם שלנו, אם יתפסו אותם חלילה הם עלולים להילקח למעצר. בשעות שהם אינם יכולים להגיע תופסים את מקומם רוני, גלעד, בת אל, אבשלום ועוד חברים. האינטרנט וכל פינות המידע למטייל עמוסות במטיילים.
צליל הגיטרות והשירה נשמעים למרחוק, התוים מרחפים בחלל ומנסרים את השקט שבחוץ.
סביב שולחן סגול מתגלגלת לה שיחת בנות על מעמד האישה ביהדות.
בעוד רגע יחל השיעור היומי של "הרב חזקי". משהו באוירה הכללית גורם לשיחות היומיומית להעמיק יותר. הרגשה עצומה של חיבור וצוותא.
דומה כי הלב פתוח יותר על רקע הרחוב הסגור. התכנים מקבלים ערך מוסף.
אנו מבקשים מכולם לרשום את פרטיהם בקלסר מיוחד שהכנו בשל המצב, לכל מקרה שלא יבוא.
מידי דקותיים נקטעת השלווה בצלצוליו החדים של הטלפון.
יש לחלץ קבוצת מטילים שנקלעה למקום סכנה, אנו שומעים את צעקות הקהל המשולהב ומארגנים תוך דקות מספר ומטבעות לרוב אמבולנס שיגיע לחלץ אותם מהמקום. "עליכם להתחזות לפצועים עד שנגיע עם הרכב", אנו מנחים אותם בשיחה הקצרה עד לניתוקו של הקו בידי ההמון המוסת.
חברים החוששים לשלום יקירהם, הורים מודאגים הרוצים לדעת פירוט מלא על המתרחש באיזורינו ומצפים לשמוע מילה טובה ומרגיעה. אין זה משנה כמה פעמים כבר הרגענו וחיזקנו, כל אדם הוא עולם בפני עצמו. אנו סופרים יהלומים, אל לנו לשכח זאת לרגע.
אל בית חב"ד נכנסת בסערה צעירה המספרת כי חברתה לחדר התמוטטה. אנו עוזבים הכל ומנסים למצוא רופא שיסכים להגיע הנה במהירות האפשרית.
את הבחור שקיבל התקפת אפנדציט אנו מסיעים בשריונית צבאית אל בית החולים.
לא אכחד בפניכם. אין זה פשוט כל כך לתפקד כבימים ימימה ולשמש בית בטוח וחם בימים קשים אילו. אנו חשים כי השליחות נוסכת בנו כוחות על אנושים. יודעים בידיעה ברורה כי הרבה מאוד עיניים תלויות בנו וסומכות עלינו מבית ומחוץ.
לא יתכן שבארזים תיפול שלהבת.
וודאי לא כשמבעירים השלהבות שבלב!!
חני ליפשיץ, נפאל.
