Opposite Marshiangdy hotel

(Close to Vishaly hotel), Thamel, Kathmandu,

לגרש את הזבובים

כיצד נשלוט במחשבות שלנו? מה לעשות נגד מחשבות שרצות ורודפות אחרינו? והאם אדם יכול לאלץ את עצמו שלא לחשוב על מה שמטריד אותו? * כך תשיבי לעצמך את תחושת המיקוד –הסוד האמיתי של השגת שליטה בחייך

שאלה בפורום חינוך: להתערב בלבוש של בתי בת 11?

דני, ילד טוב, חכם וממושמע, יוצא לטיול עם חברי כיתתו. הוא אורז לעצמו את התיק, לוקח לדרך את העוגיות המיוחדות של אימא, מתלבש, ויוצא בהתרגשות לכיוון מקום המפגש.

אתם חושבים שהוא יוצא לבד? מה פתאום! דני אף פעם לא יוצא לבד לשום מקום – יש לו בני לוויה קבועים, חבורת הזבובים שלו. דני מכיר אותם בשמות – הקמצן, הצריך, המה יגידו, הלא נעים, העצלן, המרדן, המתחשבן, הצודק, הלא רוצה, המגיע לי, המתחכם, המתכנן, וגם – הדאגה, הגאווה, האכזבה, הבושה. חבורה נפלאה שדואגת להעסיק את דני, כדי שחס וחלילה לא ייהנה יותר מדי ולא יתחיל להשתעמם מזה.

יוצאים לדרך. דני מתחיל להיות רעב. הוא רוצה להוציא את העוגיות שלו – וזבוב "הצריך" הנאמן מזכיר לו – אתה צריך להציע גם לחברים. אז קופץ הקמצן – תיזהר, אם תיתן לאחרים – לא יישאר לך. המתחשבן מצטרף – הרי את הממתקים הרגילים אתה לא אוכל, כך שהחברים שלך לא יוכלו לכבד אותך במה שיש להם, ותישאר רעב. דני מקשיב לזמזומי הזבובים, ומשתכנע שלא כדאי להתחלק. אך הלא נעים לא נותן לו לאכול לבד. מה עושים? במקרים כאלה דני נעזר בזבוב המתחכם. בעצתו הוא מוציא בזהירות כמה עוגיות מהתיק, כך שאף אחד לא יראה, מחביא אותן בכיס, מוציא אחת-אחת ואוכל בסתר, תחת זמזומי הבושה. אך לפחות שאר הזבובים נרגעו.

– הדאגה, הגאווה, האכזבה, הבושה. חבורה נפלאה שדואגת להעסיק את דני, כדי שחס וחלילה לא ייהנה יותר מדי ולא יתחיל להשתעמם מזה.

מתקדמים במסלול, מזג אוויר נפלא, נופים מדהימים, המדריך מספר סיפור יפה, ואוזן אחת שומעת, אך באוזן השנייה מזמזמת הדאגה: "מחר יש לך מבחן, ועוד לא התכוננת מספיק, היום בטח תחזור עייף. מתי תתכונן?" דני מנסה להתנער מזמזומי הדאגה, אך היא אינה מרפה. דני לא ייתן לה להרוס לו את הטיול! הוא מגייס לעזרתו את הזבוב המתכנן – ויחד הם מתחילים לתכנן את צעדי ההתארגנות לקראת המבחן. פתאום דני שם לב שהוא פספס את סיפורו המעניין של המדריך. הוא מצטער על כך, ומיד שומע את זמזומה של האכזבה.

בצהריים מתכוננים לעצור ולאכול. מי מתנדב ללכת לצרכנייה לקנות אוכל? מי בינתיים עורך את השולחנות? מי מסדר את המקום בסיום הארוחה? מי אחראי לפינוי הזבל? לפני שדני מספיק לחשוב – זבוב הלא רוצה, יחד עם החבר שלו – העצלן – לוחשים לו – למה לך להתאמץ, באת ליהנות, יש פה די אנשים להתנדב, יסתדרו גם בלעדיך. דני עייף מההליכה, ובשמחה מקשיב לזבובים החביבים. אך מולם מתייצבים הלא נעים, ו"מה יחשבו עלי", והצריך. דני נקרע ביניהם, ואז הזבוב המתחשבן בא לעזרתו. הוא מזכיר שבשנה שעברה דני לקח על עצמו יותר תפקידים מכל אחד אחר, לכן הפעם הוא יכול לוותר לעצמו. דני מקבל את דעתו, אך עדיין הלא נעים ממשיך להציק. גם "מה יחשבו עלי" לא מוותר. ואז המתכנן מתערב, בתמיכתו של המתחכם – הם מציעים לדני לקחת תפקיד קל, שלא דורש יותר מדי מאמץ, וכך להבטיח שלא יפילו עליו שום תפקיד אחר. דני מקבל את ההצעה, והזבובים נרגעים.

בהמשך הטיול הזבובים המשיכו ללוות את דני, והוא חילק את תשומת לבו בין נופים והסברי המדריך – לבין הקשבה לזמזומי הזבובים. עד שפתאום, לאור השקיעה, הופיע מול עיניו פרפר יפיפה בשם "זה הרגע". הפרפר נפנף בכנפיו הצבעוניות בקלילות ובהנאה, בשקט, ללא מילים – ודני פתאום קינא בו. הוא דמיין, איך היה נראה הטיול אילו במקום חבורת הזבובים היה מתלווה אליו הפרפר. וואו, איזו קלות, איזה שחרור! כבר מהמחשבה נהיה שקט ושלווה. נשמע טוב ומפתה, אך האם הדבר אפשרי? דני לא מכיר את הפרפר הזה, לא בטוח שהוא יסכים להיות חבר שלו. וגם הזבובים הנאמנים – הוא כל כך רגיל אליהם, איך הוא יסתדר בלעדיהם?

דני חזר מהטיול, עם הזבובים שלו, עם הזמזומים המוכרים שלהם, אך הוא לא שכח גם את הפרפר. כל פעם שהוא נזכר בו – זמזומי הזבובים נהיו שקטים יותר, חשובים פחות, ופינו מקום לשקט פנימי ולהנאה.

עד כמה אנו חיים באטמוספרה של פיזור רגשי, בו מתבזבזת הרבה אנרגייה על שום דבר – כועסים על שטויות, עורכים חשבונות או מבזבזים אנרגייה על תקוות וחלומות שווא. כל אלו הנוגעים בעומס המיותר בחיים שלנו. דברים מיותרים הם פעמים רבות מזיקים. אנחנו מעמיסים על עצמנו המון תוכן מעייף. סוגים שונים של עומס "מופל" עלינו – פעולות, רגשות ומחשבות. אנחנו מכלים את כוחותינו ומתעייפים עוד לפני שבעצם התחלנו…, משקיעים רגש פה רגש שם, אבל שום דבר לא נבנה מזה. במקום להיות מרוכזים בדבר אחד, אנו מתפזרים למחשבות שונות.

1. ריכוז המחשבה

באחד המפגשים שלי עם דינה, היא שאלה אותי: "למה אני לא מצליחה לשמור על ריכוז לאורך זמן ממושך? בכל פעם שאני מתחילה משהו, נניח מתחילה להכין איזה שיעור או הרצאה, כל מיני מחשבות קופצות לי בראש, כגון מה יהיה בסוף השיעור? מי יאזין לי? מה יחשבו? ומה יחשבו עלי? האם יבינו אותו? ומשם זה זורם לי ל – עוד לא עשיתי כביסה, וצריך לשטוף את הכלים, ויש לי בגדים לגהץ, והרכב צריך תיקון, ובעבודה לא הולך כל כך בקלות, ואני לא בטוחה שאני מספקת את המנהלת שלי והיא עלולה לפטר אותי. ואני צריכה את הכסף, אחרת לא יהיה לי לשלם בשביל הדברים שאני חייבת לשלם, לא כל שכן לקנות את הדברים שאני מאוד רוצה לקנות, ולהשתלם בקורסים למיניהם, או אפילו דברים בסיסיים כמו אוכל, בגדים, חשמל, מים ושכר דירה.

"לא מספיק שכל המחשבות עולות בי, גם פתאום אני מרגישה שקר לי ברגליים, ולא נוח לי בגב, והידיים כואבות לי, ומגרד לי בראש. ואני פתאום רעבה וצמאה, ואז מגיעים ב"ה הילדים… ואז עובר לו זבוב טורדני שמשגע אותי, ולא עוזב, ואני טרודה בזבוב, ובערב מתחשק לי רק להיכנס למיטה עם איזה ספר טוב ואני כבר לא כל כך בטוחה אם אני רוצה להמשיך או לפנות לאיזה פינוק קטן או הובי…

"זה פשוט מוציא אותי מדעתי, כי אז אני לא גומרת את מה שאני מתחילה, וגם לא נהנית מכל דבר שאני עושה כשאני עושה אותו".

וכאן אנו עוסקים בשאלה – כיצד נשלוט במחשבות שלנו? כיצד נהיה מסוגלים שלא לחשוב על דברים שמטרידים אותנו? האם לאדם יש בחירה להחליט שלא לחשוב על משהו מסוים? האם אדם יכול לאלץ את עצמו שלא לחשוב על מה שמטריד אותו? מה לעשות נגד מחשבות שרצות ורודפות אחרינו?

א. בחירה

» לנתב את המחשבה

התשובה: אם אין ברצונך לחשוב על משהו, פשוט אל תחשבי עליו. זה באמת פשוט. לא לחשוב על משהו משמעותו לא לחשוב על אותו הדבר בכלל, לא לחשוב עליו עצמו, לא לחשוב על האם אני רוצה לחשוב עליו, לא לחשוב על איך לא לחשוב עליו, לא לחשוב על האם אני חושבת עליו – לא לחשוב עליו בכלל! אם את לא רוצה לחשוב על משהו, הוא לא קיים, כך שאין בדיוק על מה לחשוב לגביו כי הוא איננו במחשבה ובמציאות שלך. יש לך הבחירה להחליט על מה את חושבת ועל מה לא. יש לך בחירה להחליט שלא לחשוב על כל דבר שאינך רוצה לחשוב עליו.
הדבר דומה לאדם שבורח מאנשים שרודפים אחריו, הוא בורח בכל כוחו, נכנס לכל מיני סמטאות ומחפש פתחי מילוט, אבל כל כמה דקות הוא צועק בקול וקורא לאלו שהוא בורח מהם כדי לשאול אותם אם הם עדיין רודפים אחריו, הוא שואל אותם אם הוא הצליח לברוח מהם, הוא קורא בקול רם בשמותיהם, כי הוא רוצה להיות בטוח שהצליח לברוח מהם. אדם זה שוטה ייחשב, כי לעולם הוא לא יצליח לברוח. ברגע שהחלטת לא לחשוב על משהו, הוא לא קיים עוד מבחינתך. את לא יכולה לחשוב עליו שום דבר נוסף. הוא לא קיים. אין שום שאלה או רצון לגביו כי הוא איננו. אם את ממשיכה לתהות על אם את ממשיכה לחשוב עליו או לא, או על אם הוא עדיין מטריד אותך או לא – בדיוק באותו הרגע את קוראת לו.

למזלנו כבני אדם, אנחנו לא יכולים באותו זמן לחשוב על שני דברים במקביל. אנחנו יכולים לחשוב על כמה דברים שונים בשניה אחת, אבל החשיבה עצמה היא לא במקביל אלא המחשבות הן הצפות. לכן מאוד פשוט לא לחשוב על משהו מסוים. עושים זאת על ידי כך שחושבים על משהו אחר. טכנית, פשוט אי אפשר לחשוב על שני דברים במקביל.

כמו אותו בורח שאמור להתעסק רק בבריחה ובהתקדמות קדימה, הרחק ממקום הסכנה, עם הפנים קדימה אל נתיב הבריחה בלבד, כך גם כדאי לך להתרכז רק בחיובי, שבמקרה שלנו זה אומר לשאול את עצמך על מה אני כן רוצה לחשוב, מה כן מעניין אותי, על אילו מחשבות אני רוצה לחשוב, מה אני כן רוצה. תתרכזי במה שאת כן רוצה ומה שאת לא רוצה פשוט כבר לא שם, ממש באותו הרגע שהתחלת לחשוב על משהו אחר. באותו הרגע שאת חושבת על משהו חיובי, את כבר לא צריכה להתעסק בגירוש המחשבה השנייה, כי היא כבר איננה שם. פשוט, לא?

הסיבה שנדמה לאדם כי אינו יכול לשלוט במחשבות שלו נובעת מכך שמוח האדם כל הזמן חושב. גם כאשר אדם ישן, המוח שלו חושב, רק שאילו השינה היתה עמוקה מאוד האדם אינו זוכר על מה הוא חשב כשהוא ישן, אך המחשבות קיימות כל הזמן, לכן לפעמים נדמה לאדם כי אין לו אפשרות לשלוט במחשבות שלו. אבל באמת המצב הוא כנ"ל – שבגלל שאי אפשר לחשוב על שני דברים במקביל, לכן כל אחד יכול לשלוט במחשבה שלו על ידי ניתוב של המחשבה למשהו חיובי, משהו שהאדם כן רוצה לחשוב עליו ואז ממילא הוא לא יחשוב על המחשבה השנייה.

» להודיע את הכוונה בפה

האתלט המפורסם עומד נטוע במקומו. הוא מתכנן את הקפיצה ומדמיין אותה שוב ושוב במוחו: הריצה, כפיפת הברכיים, הזינוק, תנועת הגוף, הנחיתה… הוא מרוכז בכל מאת האחוזים. המטרה ברורה ומוגדרת. מוחו מרוכז בעניין אחד – נטו. הזמן עומד מלכת. זהו כוחו של הריכוז. אנחנו משתמשים בחלק מזערי מן היכולת המנטאלית שלנו. השוני בין הספורטאים מהבחינה הפיזית הוא זניח, תשעים אחוז מהניצחון נובעים למעשה מכושר הריכוז השכלי. אם את רוצה להשיג יותר מהחיים – נצלי את היכולת הסמויה שבך, התרכזי והפעילי את המנגנון.
על פי התודעה היהודית, לפני כל עשייה בעלת משמעות, צריך לעצור ולהגיד: "הריני מוכן ומזומן ל…" זוהי מעין הודעה – עכשיו אני מפנה את המוח שלי מכל מחשבה אחרת ומתרכזת בעצם עשיית הפעולה. אני מונעת כעת כניסה של מחשבות או רגשות חיצוניים, ומתמקדת בעשיית אותו מעשה חשוב. נסי שיטה זו ואמרי בקול: "עכשיו אני מתחילה ללמוד" או: "עכשיו אני עוסקת בכיבוד ההורים שלי" – זה עשוי לעזור לך להתרכז במעשה. בדיוק כמו שצריך "לשמור על הלשון" שלא תתגלגל רחוק מדיי, כך צריך לשמור גם על המחשבות, שלא יברחו לכל מיני כיוונים.

החיים מושכים אותנו לכיוונים שונים וקשה לנו לשמור על מסלול קבוע. יש לך תכנית לפעולה – נתקי את עצמך משאר ההתחייבויות, והתרכזי. שמרי על המחשבה שלך כאן, ולא בשום מקום אחר. לא משנה אם החדר חם או קר מדיי. לא מטריד אותך המצב הפוליטי, הכלכלי או הביטחוני. את מודעת אך ורק למשימה הנוכחית.

היהודים, לאורך הדורות, התעסקו ב'מדיטציה'. תפילת העמידה השקטה, היא בעצם 'מדיטציה' ממושכת ומלאת משמעות. ראשי העם היהודי – אברהם אבינו, משה רבנו, דוד המלך – היו כולם רועי צאן. עיסוק זה סיפק להם זמן רב להתרכז מול נפלאותיו של היקום, הוא סיפק להם זמן בו יכלו להתמקד לבדם ברעיונות רוחניים נעלים, להגיע לריכוז מחשבתי נכון בו יכלו לדבר עם האלוקים. זו 'מדיטציה' שאינה מלמול חוזר של מילה חסרת משמעות על מנת להרחיק מחשבה עקרונית מהראש, אלא להפך – שקיעה מוחלטת בתוך נושא או מושג עקרוני אחד, תוך הרחקה והתעלמות מכל דבר אחר.

» להגדיר מטרה

בלבול מגיע לעתים קרובות מתוך חוסר בהירות באשר למטרת האישיות. עלייך להיות מודעת למטרות שלך ולסדר העדיפויות בכל עת, ואז לתכנן איך להגיע אליהן. אבל כיצד נוכל לבחור, כאשר יש לנו כל כך הרבה אופציות, דרכים ותכניות? אני צריכה שיהיה לי ברור מאד בין מה למה אני בוחרת, מה ההשלכות של כל בחירה, מה הכי מעניין אותי מכל הבחירות. זו עבודה רצינית וארוכה…

זה די הרבה עבודה, אך כושר ריכוז הוא מיומנות שצריך לתרגל אותה. כשאת רוצה לצאת לטיול של כמה ימים, את מכינה תיק, את בודקת את הדרך, את מוודאת לאן את נוסעת, עם מי, כמה זה יעלה וכו'. זמן ההכנה של טייל מנוסה, שיוצא לטיול של יומיים, מתקצר פלאים. וכך גם לעניין הריכוז – הדרך בהגדרת המטרה. המשימה שלי כרגע היא עניין של מיומנות. על מנת להגיע לריכוז- נסי לומר מילה בודדת בקול רם, והתרכזי במשמעות שלה. לאחר עשר דקות, המחשבה שלך תהיה ממוקדת לחלוטין.

כאשר החסיד ר' מענדל פוטרפאס ע"ה שאל לוליין כיצד הוא מצליח להלך על חבל תלוי בין שמים וארץ ללא פחד עד לנקודת הסיום, הוא השיב: "אני תמיד מתמקד בנקודה אליה אני צריך להגיע, בלי לחשוב על הסכנות, על שיווי המשקל או על עומק התהום שתחתיי. אני מתמקד במטרה, ובזה טמונה ההצלחה".

כשהיה אדמו"ר ה'צמח צדק' ילד קט, עמד אדמו"ר האמצעי והתבונן מחלון חדרו בילדים המשחקים בחוץ וביניהם בנו. כל הילדים ניסו לטפס על מעין סולם, והתחרו מי מהם יצליח לטפס עד לסיום. הילד היחיד שהצליח להעפיל למרום הסולם היה אדמו"ר ה'צמח צדק'. שאל אותו הרבי כיצד הצליח במה שלא הצליחו אחרים, והוא ענה: "כל הילדים הסתכלו למטה ונפלו, ואני – הסתכלתי למעלה, למטרה, וכך הצלחתי".

הנקודה השנייה לאחר הבחירה היא ההחלטיות.

ב. החלטיות

ברגע שיש לך מטרה, את מוכרחה להתעלות מבחינה מנטאלית ולהתרכז. כל אחד זקוק לקהל מעודד, ואין קהל טוב יותר (או נוח יותר להשגה) מאשר את עצמך. נסי לתת לעצמך שיחות עידוד: "בע"ה אצליח היום. אני אתרכז. אני אחפש את האמת ושום דבר לא יעצור אותי. לא משנה מי זה יהיה ומה זה יהיה".

2. ריכוז הרגש

בדיוק כמו שאדם זקוק למחשבה טהורה, הוא זקוק גם ללב טהור – רגש אחד בכל פעם. רגשות שונים עלולים לפלוש לליבנו בזמנים לא מתאימים. אם את מגיעה לבהירות רגשית, את עלולה למצוא את עצמך נמשכת לכיוונים רבים מדיי. הרגשות שלנו הם פעמים רבות תולדה – של מטרת חיים שכל אחד ואחד מגדיר עבור עצמו. זו תוצאה של המשמעות האישית שאנחנו נותנים לחיים שלנו. ככל שהיעד והמשמעות של חיינו הם ברורים וממוקדים יותר, קל לנו יותר להתגבר על בעיות רגשיות, ובעיות אחרות.

משיכה בו-זמנית לכיוונים מנוגדים – משתקת. אגדת עם מספרת שאם ייתנו לחמור מזון ומים, הוא ימות מרעב ומצמא, לפני שיחליט אם לגשת קודם למים כי הוא יותר צמא, או לאבוס כי הוא יותר רעב…

לפני שאת נכנסת למצב כלשהו, החליטי איזה רגש יוביל אותך. אם את יוצאת לחתונה, החליטי שתהיה בך שמחה. אל תיגררי לעניינים משניים כמו: איך הם יצליחו להסתדר בחיים? או, מה יגישו הערב – שניצל או רבע עוף? במקום זה, התרכזי ברגש אחד בלבד – בשמחה. לפני שאת נכנסת לאולם, עצרי ואמרי לעצמך: "אני אשמח הערב, ושום דבר לא יפריע לי!"

כיהודים וחסידים אנחנו אמורים לשמור תמיד על ערוץ שמחה פעיל. האם החיים אינם נפלאים? אם תרגישי את זה כל הזמן, יהיה לך כוח לה-כו-ל. כשאת קמה בבוקר, לחצי על המתג – על איזה רגש תגלשי היום? שמחה! ברגע שאת פותחת את העיניים, תגידי תודה לאלוקים, ותחליטי שהחיים טובים, ושהיום הזה יהיה נפלא. אין כאב ראש, אין בעיות, אין צרות. השמחה היא המנגינה שתלווה אותך היום.

גם כשאת לא מרגישה מרוצה מהחיים, תתנהגי "כאילו". ריכוז הרגש הוא עניין של משמעת. את אדונית למחשבות שלך. חזקי את הרצון שלך, משכי את המחשבות שלך למקום שבו את רוצה להיות. לא יעבור זמן עד שהמציאות הפנימית שלך,'תיישר קו' עם ההתנהגות החיצונית.

האם שמעת בעבר את הביטוי "מכף רגל ועד ראש"? חסידות מסבירה כי הדרך שבה את עומדת, משפיעה על הדרך שבה את משתמשת במוח. דוד המלך כתב בתהילים: "כל עצמותיי תאמרנה – ה' מי כמוך?" לא רק המחשבה, אלא גם הגוף כולו מתלהב מגדלותו של הקב"ה. במילים אחרות; כשאת מכניסה את עצמך – מכף רגל ועד ראש, בכל מאת האחוזים לתוך פעולה – אז את מרוכזת לחלוטין, גוף ונפש, מוח ולב.

השיבי לעצמך את תחושת המיקוד – זה הסוד האמיתי של השגת שליטה בחייך. דעי מאילו דברים יש להימנע – זה הסוד האמיתי של עשיית דברים. ברגע שתתחילי לבצע רק את הפעילויות המקנות לך נקודת אחיזה ותנופה של ממש, ועל פי סדרי העדיפויות המקדמים את משימת חייך ואת מילוי תפקידך בעולם – הכול ישתנה. "אדם הרודף אחרי שני ארנבים אינו תופס אף לא אחד מן השניים"…


חני רבינוביץ

פסיכותרפיסטית. B.Ed בחינוך. מרצה במכללת "חכמה ומרפא" ומנחת קבוצות למודעות עצמית. מחברת הספר 'וכשאני לעצמי'.

מערכת האתר

השאירו תגובה