Opposite Marshiangdy hotel

(Close to Vishaly hotel), Thamel, Kathmandu,

ראש השנה

דיני ומנהגי ר"ה

 ערב ראש-השנה – קמים מוקדם בבוקר לומר
 סליחות. לאחר התפילה נוהגים לערוך "התרת
 נדרים" בפני שלושה או עשרה מהמתפללים,
 המהווים לצורך הענין הרכב סמלי של בית-
 דין. מולם ניצב המבקש בבקשה להתיר את
 נדריו שנדר במרוצת השנה או למחול לו על
 דיבורים שהוציא מפיו שלא כדין התורה, כדי
 שיכנס ליום הדין נקי מכל הנדרים שלא קוימו.
 המבקש מקריא בפניהם את נוסח ההתרה
 הכתוב בסידור והם עונים לו: "הכל יהיו
 מותרים לך" וכו'.

 משתדלים לסיים את ההכנות לחג מבעוד יום
 כדי לפנות את המחשבות לקראת יום הדין.
 נוהגים להרבות בצדקה ולעלות לקברי צדיקים,
 בכדי ל"גייס" תומכים במאמצים לזכות בדין.

ליל ראש השנה

מתפילת  ערבית של ר"ה במשך עשרת הימים
הראשונים של חודש תשרי עד לתפילת נעילה
של יום הכיפורים אנו משבצים חמש תוספות
לכל תפילות העמידה :

א. ברכה הראשונה: "זכרנו לחיים מלך חפץ
בחיים וכתבנו בספר החיים, למענך אלוקים
חיים".
ב. בברכה השניה מוסיפים : "מי כמוך אב
הרחמן, זוכר יצוריו לחיים ברחמים".

ג. בברכה השלישית אומרים "המלך הקדוש"
במקום "הא-ל הקדוש". ובימות החול, בהמשך
התפילה, במקום : "מלך אוהב צדקה ומשפט",
רק : "המלך המשפט".

ד. בברכת "מודים" נוספת הבקשה : "וכתוב
לחיים טובים כל בני בריתך".

ה. בתפילת "שים שלום" מוסיפים את הפיסקה :
"ובספר חיים…". מי ששכח לומר את השינויים
והתוספות אינו צריך לחזור, פרט למי ששכח
לומר "המלך הקדוש" שעליו מוטל לחזור
ולהתפלל שנית מראש התפילה.

בתום תפילת ערבית של הלילה הראשון
מאחלים איש לרעהו "לשנה טובה תכתב
ותחתם".

בקהילות ישראל על עדותיהן השונות נפוצו
מנהגים שונים הקשורים בסימנים ומסמלים
שונים התלוים במאכלי החג. נציין כאן
אחדים מהם : בכל ימות השנהנוהגים לאחר
ברכת "המוציא" לטבול את פרוסת החלה
במלח. בר"ה אנו מטבילים אותה בדבש, סמל
לשאיפתינו לשנה טובה ומתוקה כדבש. לאחר
מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק טבול בדבש
ולאחר ברכת "בורא פרי העץ" מאחלים : "יהי
רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". יש
האוכלים ראש דג או כבש, לסמל שנהיה                                                     לראש ולא לזנב. מנהג אחר הוא לאכול מפרי
 הרימון בתקוה שכמו גרגיריו הרבים כן ירבו
 זכויותינו. בסעודת הלילה השני של ראש-השנה
 נוהגים להניח על השולחן פרי חדש ובשעת ברכת
 שהחיינו בהדלקת הנהות ובקידוש מכוונים גם
 עליו,כדי לצאת ידי אותן דעות שסוברות ששני
 ימי ראש-השנה הם יום אחד ארוך ומספיק
 לברך פעם אחת "שהחיינו".

תפילת שחרית – תקיעת השופר

תפילת שחרית דומה במתכונתה לתפילת השבת.
השוני העיקרי הוא בחזרת הש"ץ (שליח הציבור
 – החזן), בה מתווספים פיוטים רבים, חלקם
נאמרים בישיבה וחלקם בעמידה ובעת שארון-
הקודש פתוח, הכל כמנהג הקהילה.

לאחר קריאת-התורה מתחילים לתקוע בשופר.
לפני התקיעות נוהגים לחוור שבע פעמים
על מזמור מ"ג בספר תהילים : "למנצח לבני
קורח מזמור". התוקע מברך שתי ברכות.
האחת: "אשר קידשנו במצוותיו וציונו על
תקיעת שופר", והשניה ברכת "שהחיינו" . בשעת
הברכות יש להתכוון לצאת ידי חובת המצוה
בברכותיו ותקיעותיו של התוקע, ואין לדבר
פרט לעניית אמן, עד לגמר התקיעות הפרושות
על פני כל תפילת מוסף. חכמים הפליגו רבות
במעלתה וחשיבותה של מצות תקיעת השופר
ומשום בך יש לדאוג שכל יהודי ויהודי יזכה
לקיימה. זמן המצוה הוא מהנץ החמה עד
לשקיעת החמה.

תשליך

לאחר תפילת מנחה ביום הראשון של ראש-
השנה יוצאים לעריכת "תשליך" על שפת הנהר,
ליד הים, מעיין מים או בור מים. בתפילת
"התשליך" אנו מבקשים מהקב"ה שימחול לנו
על כל עוונותינו ויקיים את הבטחתו שנאמרה
ע"י נביאיו להשליך את חטאינו במצולות ים
לבל יוכרו עוד. בסיומה נוהגים לנער את שולי
הבגדים (הטלית-קטן),סמל לניעור העוונות
שדבקו בנו בשנה שחלפה.

בימי ראש-השנה אין מרבים במסיבות רעים
וכיוצא בזה כדי שלא להסיח את הדעת מיום
הדין. מנצלים כל רגע פנוי לתפילה ומרבים
באמירת פרקי תהילים וכמו-כן ממעטים
בשינה .

מערכת האתר

השאירו תגובה