זה לא סוד, שחלק חשוב מעיסוקיו של שליח ומנהל בית חב"ד הוא ’גיוס משאבים’. הרבי קבע, שחלק מהמבנה של ’בית חב"ד’ יהיה גיוס תרומות של כל בית חב"ד באופן עצמאי, ובעיקר במקום בו הוא פעיל.
אני מניח, שזה גם לא סוד, ש’גיוס משאבים’ זו מלאכה לא קלה כלל ועיקר.
ובכל זאת, בכל הנוגע לגיוס תרומות עבור ’ספר תורה’, למדתי שהיחס הוא שונה לחלוטין.
שני ספרי תורה יש לנו בבית חב"ד, ועל גיוס הכספים עבור שניהם עמלתי באופן אקטיבי (ה’ יעזור שהשלישי יבוא באופן פסיבי…).
הראשון היה חדש, והשני משומש ניצול שואה. עבור שניהם פניתי לקהל מגוון מאוד, מכל גווני הקשת היהודית בבאזל, בלי טיפה של גוזמה. היום אני יודע, שההיענות המהירה, הנתינה בשמחה, ואפילו התלהבות להיות חלק מקניה והכנסה של ספר תורה, זה משהו שלא נתקלתי בו בשום דבר אחר מעולם. ספר התורה כמו הסיר את המחיצות וההבדלים בין חלקי העם. זו פשוט עובדה!
וזה המשיך לבלוט גם בשעת הכנסת ספר התורה, בתהלוכה ברחוב, בזמן הריקודים וההקפות. אלו היו רגעים של אחדות ואהבת ישראל נדירה. רבנים מכל הקהילות רקדו זה לצד זה, יהודים מכל העדות שמחו וקיפצו לכבוד התורה. זו פשוט עובדה!
יש בה בתורה משהו שמחבר ומאחד, מרגש ומשמח באופן מיוחד.
אנחנו עומדים זמן מה לפני שנקבל את התורה מחדש בפעם ה 3328. לא את ’ספר התורה’ נקבל, אלא את התורה עצמה.
הרבי מליובאוויטש קובע, שההכנה הטובה ביותר לקבלת התורה היא אהבת ישראל ואחדות ישראל. כלומר, אם אדם מעוניין באמת לזכות ולקבל את התורה שוב גם השנה ברמה הגבוהה ביותר ובעומק הפנימי ביותר, עליו להפנים את המשפט "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך".
הנה כך אמר הרבי לפני חג השבועות תשי"ג:
"כשפוגשים יהודי בימים שלפני מתן תורה עד הבוקר של חג השבועות, יש להודיע, לבאר ולהסביר שיש כאן זכות וחובה להשתדל ביתר שאת וביתר עוז בכל הקשור לאהבת ישראל. יש להסביר שאהבת ישראל היא ההכנה למתן וקבלת התורה".
במילים פשוטות: אתה לא יכול להיות אוהב תורה בלי להיות אוהב ישראל. אתה לא יכול להיות אוהב ה’ בלי לאהוב את בניו, זה פשוט לא אפשרי.
אי אפשר לפגוע ביהודי אחר בשם התורה, אי אפשר להעליב אדם אחר בשם אהבת ה?!
בברכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות,
