בכ"ז בניסן בשנת תנש"א (1991) בלילה, אחר שהרבי שב מתפילה על ציון חותנו (הרבי הקודם רבי יוסף יצחק זי"ע), נשא הרבי שיחה מיוחדת, בלתי צפויה, בפני אלפי המתפללים בבית מדרשו, בה קבל, בכאב רב, על כך שהציפייה לגאולה מצד הציבור הרחב אינה פנימית וקרא לציבור: "עשו כל אשר ביכולתכם להביא את משיח צדקנו בפועל ממש". הרבי אמר עוד שאם הציפיה והזעקה לגאולה היתה פנימית ואמיתית משיח כבר היה בא.
שיחה זו היוותה ציון-דרך ומפנה אדיר בפועלם של חסידי חב"ד באשר הם – בהעצמת המודעות והציפייה לבוא המשיח בגאולה האמיתית והשלמה, בקרוב ממש.
