"זכיתי לאמץ ח"י שלוחים", אומר מרטין שטרן, ושמחה נשמעת בקולו. "עשרים שנה אחרי פטירתו של אבי, שהיה מקושר בלב ונפש לרבי מליובאוויטש, אני ממשיך בדרכו ותומך באחד ממפעלי החיים המרכזיים של הרבי למען העולם היהודי, ואני גאה בזה".
הקשר של משפחת שטרן עם הרבי התחיל בשנת תש"כ. חסידי חב"ד בלונדון ארגנו לקראת חג-השבועות טיסת-שכר מוזלת לניו-יורק. כדי שיהיה המטוס מלא, הציעו לעוד יהודים להצטרף לטיסה. אביו של מרטין, רפאל (רודי), שהתגורר אז בסטמפורד-היל, שמח על ההזדמנות לטוס במחיר מוזל לניו-יורק, שבה התגורר אחיו שאותו לא פגש כמה שנים.
שעתיים מפגש
ואז באה ההפתעה: לנוסעי טיסת-השכר נאמר כי נקבע להם מפגש עם הרבי. הנוסעים שאינם חסידים היו בטוחים כי יקבלו ברכה ובזה יסתיים המפגש, אולם לתדהמתם נמשכה הפגישה כשעתיים והכול יצאו אחוזי התפעלות. כמה מהם נהפכו בעקבות זאת לחסידי חב"ד, אך גם האחרים נעשו מוקירי הרבי וידידי חב"ד. "אבא נמנה עם האחרונים", אומר מרטין, "אבל היה קשור לרבי בלב ונפש".
האב היה איש נדל"ן מצליח, והוסיף לבקר אצל הרבי בכל פעם שהגיע לניו-יורק. "אבא היה מספר בהתפעלות שבכל מפגש היה הרבי מתחיל לשוחח איתו בדיוק מהנקודה שבה נפסקה השיחה בפעם הקודמת. רבות מהשיחות נסובו על עניין השליחות והשלוחים. אבא, כאיש עסקים אנגלי, האמון על סדר והיררכיה, היה רוצה שמפעל השליחות יהיה ממוסד יותר".
בדרכי האב
מרטין אומר כי אביו היה מספר הרבה על השיחות האלה. "הוא היה אומר לרבי שקשה לו לעכל כיצד משגרים זוגות צעירים למקומות נידחים, כדי להקים שם בית חב"ד, בלי שהם יודעים את שפת המקום, כיצד לבנות חוג ידידים שיתמוך בהם כלכלית, כיצד לשוחח עם אנשי השלטון ועוד. רק לאחר פטירתו קלטתי כי בעצם מעולם לא סיפר איך הגיב הרבי על רעיונותיו".
הוא ידע שאביו תומך בשלוחים רבים, אך אחרי פטירתו, כשעיין במסמכים שהניח, נוכח בהיקף התמיכה. "החלטתי להמשיך בדרכו", הוא אומר. "הייתי נוסע עם אשתי לכל מיני מקומות בעולם, ובכל מקום מצאנו שליח חב"ד שדואג לכל צורכי היהדות. התחלתי לשאול את השלוחים איך אפשר לסייע להם, ובמרוצת השנים זכיתי להשלים ח"י מקומות שאני מסייע לפעילותם".
הרבי ידע
מרטין מתגורר כיום בשכונת בית-וגן בירושלים ומנהל את עסקי הנדל"ן שהניח אביו. "כשהבן הצעיר שלנו הגיע למצוות, בחודש תמוז תש"נ, החלטנו לנסוע איתו אל הרבי כדי לקבל את ברכתו. ביום שני בבוקר הגענו לתפילת שחרית. הרבי עלה ל'שלישי' ולאחר מכן ניגשנו אני ובני ובירכנו 'הגומל'. הרבי ענה 'אמן' ואז נשא עיניו ונעץ בי מבט חזק. עד היום, כשאני נזכר במבט הזה, הוא נותן לי כוחות מחודשים.
"בערב, לאחר תפילת מעריב, המתנו ליד חדרו של הרבי. גם אמי המתינה איתנו. הרבי הביט בנו ובירך את חתן הבר-מצווה. ואז פנה אל אימי ואמר: 'אני זוכר את בעלך. הוא שלח לי עצות וקיבלתי כל אחת באהבה'. התרגשנו מאוד. ריגשה אותנו גם העובדה שהרבי ידע מי אנחנו אף שלא הצגנו את עצמנו".
באדיבות: אתר צעירי חב"ד בישראל
