לאחר המהפכה האסלאמית באיראן בשנת תשל"ט (1979) מונה מספר הסיפור, הרב ידידיה אזרחיאן, לרבה הראשי של הקהילה היהודית באיראן וכאיש הקשר עם המשטר החדש.
במהלך הקיץ הראשון של משבר בני הערובה באיראן (בו הוחזקו 52 אנשי השגרירות האמריקאית כבני ערובה בטהראן בידי המשטר החדש של ח'ומייני), יזם האו"ם ביקור של אנשי־דת אצל השבויים, ובהשפעתו של הרבי מליובאוויטש נבחר גם רבה הראשי של מקסיקו, הרב אברהם מרדכי הרשברג – להיות הנציג־דת היהודי במשלחת זו.
לאחר שמונה לתפקיד, הרב הרשברג נשא את פניו אל הרבי במטרה לקבל הנחיות וברכת הדרך בטרם ייסע לביקורו בשגרירות הנצורה באיראן (שכאמור, נועד להיות בקיץ). הרבי ברכו והוסיף: 'ודאי לא תשכח להדליק נרות חנוכה עם אנשי השגרירות' – הוראה שלכאורה הייתה שמימית לחלוטין, אך לימים התבררה כראלית למדי.
