טהרת העולם

כשאלוקים טיהר את העולם במקווה ♦ 40 ימי המבול, כנגד 40 סאה מים הנדרשים לכשרות המקווה

מאת: מנחם ברוד

 

אחד המאורעות הגדולים ששינו את פני העולם ושעיצבו, למעשה, את דמות עולמנו – הוא המבול. כאשר נח יצא מן התיבה, אומרים חז"ל: "עולם חדש ראה". זה היה עולם חדש לא רק מבחינה גשמית – כל מה שהיה בעולם קודם-לכן נמחה והוכחד – אלא בעיקר מבחינה רוחנית: העולם שלאחר המבול הוא עולם שונה במהותו מהעולם שלפני המבול.

העולם שלפני המבול השחית את דרכו ובכך הביא את קיצו. התורה מדגישה: "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ", ומכאן אנו למדים, כי השחתת-הדרך לא הייתה מנת-חלקו של האדם בלבד, אלא של כל היצורים שחיו בעולם. על-כן נגזרה על כולם כליה, והעולם ההוא כולו עבר מן העולם.

מקווה טהרה

בפשטות, היה המבול עונש על חטאי העולם. אולם תורת החסידות מגלה בו משמעויות עמוקות יותר, הקשורות להכנת העולם למתן-התורה ואף לגאולה העתידה. הבנת המבול כפשוטו מעוררת שאלות רבות. למה היה צריך הקב"ה להביא מבול על הארץ אם היה ברצונו רק למחות את היצורים החיים? כמו-כן, לשם-מה הוריד מבול על הארץ במשך ארבעים יום, עד שהמים גברו ועלו חמש-עשרה אמה מעל ההרים הגבוהים?

מסבירה תורת החסידות, שהמבול הוא בבחינת מקווה-טהרה. תפקידו העיקרי היה לטהר את הארץ מטומאתה. העולם שלפני המבול השחית את הארץ וטימא אותה, כפי שנאמר: "מלאה הארץ חמס". העולם היה רווי כוחות-טומאה רבי-עוצמה, שטימאו את הארץ והשחיתו אותה. השמדת החיים כשהיא לעצמה לא הייתה פותרת את הקלקול והטומאה שהם יצרו בעולם. העולם הושחת ונטמא עד שלא היה יכול עוד להתעלות על-ידי תשובה.

טהרתו של העולם נעשתה על-ידי המבול. הוא ירד ארבעים יום – בדוגמת מי-המקווה המטהרים בארבעים סאה. המבול שטף והעביר את רוח-הטומאה שהייתה בארץ וטיהר את העולם. הוא סילק ממנו את ה’קליפות’ (כוחות הטומאה) העזות, שהתבצרו בו עקב מעשי בני-האדם. כך טוהר העולם והוכשר לקיים עליו חיים חדשים.

רמז לכך אנו מוצאים גם בנביא. את הפסוק (יחזקאל כד) "ארץ לא מטוהרה היא ולא גושמה ביום זעם", פירשו חז"ל על ארץ-ישראל, שלא ירד עליה המבול. הרי שהמבול – עניינו טהרה.

הכנה לעתיד

מוסבר גם-כן, שהמבול טיהר במידה מרובה את הטומאה שירדה לעולם בעקבות חטא עץ-הדעת, ובכך שימש הכנה והכשרה למתן-התורה. הוא עשה את העולם ראוי שאור התורה והמצוות ייקלט וייאחז בו. העולם שלפני המבול לא היה כלי ראוי להשראת הקדושה האלוקית, אך על-ידי המבול נעשתה ההכשרה הראשונית, שכאשר יהודים ילמדו תורה ויקיימו מצוות, תוכל הקדושה להיתפס גם בתוך המציאות הגשמית של העולם.

כמו-כן היה המבול הכנה לגאולה. אחד מייעודי הגאולה הוא: "ומלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים" (ישעיה יא,ט). המים מסמלים את הכוח האלוקי המחיה ומקיים את הבריאה, ולעתיד לבוא, יכסו ה’מים’ את כל המציאות, עד שכל הבריאה תחוש שקיומה נובע מהחיות האלוקית, כשם שיצורי המים מרגישים שקיומם תלוי במים שהם חיים בתוכם. הכנה לכך הייתה המבול. אז היה העולם כולו מכוסה מים, מעין השלמוּת שתהיה לעתיד-לבוא.

על-כן נקרא המבול (ישעיה נט,ד) "מי נח", מלשון "נייחא דרוחא" (נחת-רוח), ונאמר פעמיים "נח", רמז ל"נייחא דעילאי ונייחא דתתאי" – נחת לעליונים ונחת לתחתונים, כי המבול טיהר את העולם ועשאו כלי להשראת השכינה ולגילויי הגאולה.

הכותב הוא דובר חב"ד ועורך ’שיחת השבוע’

 

שתף לחברים

שתף